למה אנחנו חוברים את התנורים שלנו למערכת החימום בתקרה בתנאי לחות גבוהה
חדרי האמבטיה הם באמת סיוט עבור מכשירי אלקטרוניקה – יש שם אדי מים רבים, שינויים דרסטיים בטמפרטורה, ולחות שלא פוחתת לעולם.
אם מניחים תנור אינפראאדום בתקרה, תנאים אלו יכולים לגרום לכישלון המכשיר. אם המבנה של המכשיר אינו אטום, עלולים להתרחש תהליכי חמצון, והמכשיר יפסיק לעבוד. אנחנו לא רוצים רק לקוות שהמכשירים יחזיקו מעמד – אנחנו מנסים לבדוק אותם קודם במעבדה.
הבעיות הנפוצות
כשהתנור מותקן בתקרה, החום נלכד בחלל הקטן שמעל הגבס. כשמשלבים את החום הזה עם לחות של 95%, נוצרת סביבה שמתאימה לחמצון של המכשיר.
אנחנו משקיעים הרבה זמן בבדיקת החיבור בין צינור הקוורץ לבין המבדים הקרמיים. למה? כי אם החיבור לא אטום, הלחות תגיע לחוטי הטונגסטן. וכשזה קורה, החוטים נשרפים. זה פשוט מאוד.
כדי למנוע זאת, אנחנו מחזיקים את המכשירים בחדר עם חום ולחות גבוהים במשך מאות שעות. זו דרך לחקות את תנאי השימוש האמיתיים. אנחנו מחפשים סימנים לחמצון – כשהלחות יוצרת “גשר” מעל המבדים. בעולם האמיתי, זה יכול לגרום לכישלון המכשיר. זו לא חוויה טובה עבור אף אחד.
הקורבנות ההכרחיים
בואו נהיה כנים: אף חיבור אינו יכול להחזיק לנצח.
מכיוון שהמכשירים האלו קטנים ומוסתרים, הם לא מקבלים מספיק אוורור טבעי שיקרר את החוטים הפנימיים. כשמזרימים הרבה אנרגיה לחלל קטן, החום יכול לגרום להרס החוטים.
מבחני ההזדקנות שלנו מאפשרים לנו לדעת בדיוק מתי מתחיל ההרס. זה מאפשר לנו לשפר את העיצוב של המכשירים לפני שהם מגיעים לבית הלקוח.
עיצוב לעולם האמיתי
אנחנו לא מחפשים ציון “מושלם”. אנחנו רק רוצים לדעת בדיוק איפו נמצא נקודת השבירה של המכשיר.
על ידי בדיקת המכשירים בתנאי לחות גבוהה, אנחנו מוודאים שכשהם מותקנים בתקרה, הם לא יפסיקו לעבוד מיד כשמפעילים את המקלחת. זה עוזר לשמור על טמפרטורה יציבה ולמנוע חמצון של המכשיר.