למה אנחנו חושפים את החיממים שלנו לתנאי קיצון
חדרי אמבטיה הם באמת סיוט עבור מכשירי אלקטרוניקה. יש שם אדי מים רבים, שינויי טמפרטורה קיצוניים, ומים שנשפכים לכל מקום. זו תנאים אידאליים לכישלון של המכשיר.
אפשר היה פשוט לייצר את החיממים האלה ולשלוח אותם, אבל זו דרך מצוינת לקבל המון מיילים זועמים מלקוחות שהמכשירים שלהם נהרסו מיד לאחר שהם נכנסו למקלחת. לכן אנחנו מבצעים “בדיקות עמידות בתנאי לחות”.
בעצם, אנחנו מנסים לגרום למכשירים להיהרס לפני שהלקוחות קונים אותם.
המאבק נגד האדים
העניין הוא שאדי המים מנסים תמיד לחדור פנימה. במנורות אינפרא-אדום רגילות, הלחות מנסה לחדור דרך החיבור בין צינור הקוורץ לבין החלקים החשמליים. כשזה קורה, נוצרים קשתות חשמליות קטנות, שגורמות לשריפת המעטפת המבודדת של המנורה. כתוצאה מכך, המנורה לא עובדת יותר, ואנחנו נשארים בחדר אמבטיה קר.
כדי למנוע זאת, אנחנו מכניסים את המכשירים לחדר בעל לחות של 90%, ומעלים את הטמפרטורה. כך אנחנו מחקים שנים של שימוש במקלחת עם אדי מים, בתוך מספר מאות שעות בלבד. אם החיבורים עלולים להיהרס, אנחנו רוצים שזה יקרה במעבדה שלנו, ולא בבית של הלקוח.
השגת חיבור אידאלי
החיממים האטומים שלנו תלויים בחיבור הטוב בין זכוכית הקוורץ לבין המעטפת של המכשיר. אנחנו משתמשים בסיליקון בעל עמידות גבוהה ובחומרים מיוחדים כדי להבטיח חיבור אידאלי.
אבל זה לא קשור רק לדבק. זה קשור גם לדרך שבה החומרים משתנים כשהמכשיר נהיה חם. כשהקוורץ והחיבורים מתרחבים, אם הם לא מתרחבים באותו קצב, נוצרת פער קטן. וזה המקום שבו מתחילות הבעיות.
האיזון הנכון
אפשר לחשוב, “פשוט יש לחזק את החיבורים! להפוך את המכשיר לבלתי פריצה!”
הייתי רוצה שזה כל כך פשוט. אבל אם נחזק את החיבורים יותר מדי, ניצור יותר מדי חום סביב החלקים החשמליים. אם החום לא יכול לצאת החוצה, המעטפת המבודדת תימס.
זו מלחמה תמידית בין למנוע את חדירת המים לבין אפשרות לאפשר לחום לצאת החוצה. אנחנו מבזבזים הרבה זמן על כוונון האיזון הזה, ועורכים בדיקות עד שהמכשירים נהרסים באמת, כדי שנדע בדיוק איפו נמצא הגבול.
כך, כשאתם מדליקים את המכשיר, הוא פשוט יעבוד. בלי הפתעות. רק חום.